ביטחון עצמי אצל ילדים ותחושת בטחון:
"אין לו בטחון עצמי" – זה מבין המשפטים השכיחים אותם אני שומע במהלך אינטייק, מפגש הכרות ראשוני עם ההורים.
רקע ראשוני:
בטחון עצמי הוא דבר נרכש ומוטמע בנו בצורה הדרגתית עוד מילדותנו, זאת בהתאם לנסיבות החיים, ההורים שלנו והיכולת שלהם לספק לנו את התנאים הנדרשים, מסגרות החינוך השונות, חוויות חיים ועוד.
הילד מגיע לעולם בעודו חסר-אונים באופן מוחלט, והוא תלוי בדמויות המטפלות שיספקו לו את כל מה שהוא צריך: טמפרטורה נכונה, מזון, קרבה, אהבה. ברגע שצרכים אלו מלאים אז ישנה תחושת בטחון קיומית אשר נבנת וגדלה עם חלוף הזמן. תקופת התלות של הילד בזולת הינה הארוכה ביותר במשפחת היונקים, ולוקח זמן עד שנוצר המעבר מתלות לעצמאות.
איך זה קשור לביטחון עצמי אצל ילדים?:
תחושת ביטחון עצמי נבנית מתוך תחושת הביטחון אשר משתקפת ותבטאת על ידי הדמויות המטפלות. כלומר, זה נרכש מהחוץ לפנים. הילד מפנים את הדמויות המשמעותיות בחייו והקשרים שנוצרו אל תוך נפשו, והם נהפכות לחלק ממנו, מהאישיות שלו.
תאורטיקנים רבים מדברים על המשמעות הרבה שיש לשנות החיים הראשונות, אך זה לא נגמר שם. תמיד אפשר לתקן ולשפר, זאת על ידי התנסויות חדשות, מיטיבות, אשר יחזקו את תחושת הביטחון העצמי. בשל כך אני פוגש לעיתים את ה"אשמה" נוכחות בחדר הטיפול עם ההורים וגם הילד עצמו. תחושת האשמה מגדילה ומזינה את החוסר, ומקטינה את הבטחון העצמי, צריך לזכור שזה חלק מהתהליך הטיפולי בו צפים רגשות שונים.
מהם דרכי הטיפול:
להיות קשוב לקצב של הילד: לכל ילד יש את הקצב הפנימי שלו, אנחנו כהורים צרכים להיות קשובים לקצב הזה, ולדעת להפריד בין הקצב שלנו לשלו. תמיד יש פערים, וצריך להיות ערים לכך. כמובן שקל לכתוב ולהגיד זאת מאשר לבצע, שכן המצב הזה יוצר תסכול רב, ותחושת של כעס אצל חלק מההורים.
אין צורך לדחוף\בעיטה בישבן: - כמה פעמים שמעתי את המפשט הזה, "את צריכה לדחוף אותו יותר, רק ככה הוא יגדל". למעשה, ההפך הוא הנכון, אם אני "דוחף" את הילד שלי אני עשוי להקטין את תחושת הביטחון שלו, כי אני עושה פעולה שלא תואמת את הרצון או היכולת שלו. מה שכן ניתן לעשות, זה ללוות אותו בפעמים הראשונות, להיות ערים לקצב, ולתת לו לשחרר את היד הפיזית והרגשית בזמן שלו.
דוגמה: ילד שחושש ללכת לחוג ג'ודו, בפעמים הראשונות ההורה ילך איתו, ואף יהיה בחדר האימונים במידת הצורך, ובאופן הדרגתי(לעיתים זה קורה מהר יותר מהמצופה) ימעיט את הנוכחות שלו.
להגדיל את הטוב: כולנו הגענו לעולם, עם המתנה הייחודית שלנו, עם תחומים שבאים לנו יותר בקלות. הגדלת הבטחון העצמי גדלה בהתנסויות חיוביות שיש, לכן מצאו את נקודות החוזק של ילדכם ותנו לה יותר מקום, שכן ידוע שלתת מקום לטוב מגדיל ומעצים אותו.
דוגמה:ילדים שאוהבים הרכבות ופאזלים אז ניתן לתת לזה מקום בשבוע בו משחקים , ואפשר למצוא פאזלים ברמות שונות , זאת לפי הרמה של הילד ותוך כדי דיאלוג איתו.
דוגמה: כדורגל זה אחד המשחקים הפופולרים בבתי הספר, ולעיתים ילדים אשר חווים שם חוסר הצלחה הבטחון העצמי שלהם יורד. במצב כזה ניתן למצוא תחום ספורטיבי אחר. במקרה שלי, אני כילד הייתי ממש גרוע 😊 בכדורגל וגם בכדורסל לא הייתי להיט, אך האומניות לחימה היו הדבר בשביל שם הרגשתי טוב, וזה עזר לי לתחושת הבטחון העצמי שכן ידעתי שיש תחום שאני טוב בו.
הדרכת הורים:
בטיפול רגשי אצל ילדים, המשמעות של ההורים כחלק מהטיפול הינה משמעותית ביותר. בהדרכת ההורים ניתן מקום לתחושות שעולות אצל ההורים אל מול הילד שלהם. לעיתים נראה שגם תחושת הבטחון העצמי שלהם פגועה, וכאשר הם רואים את הילד שלהם זה משקף להם את עצמם בתור בוגרים וגם בתור ילדים, הדבר יכול לערער, ולגרום לכך שהם יפעלו בצורה לא מיטיבה. כמו כן, יעלו שם אסטרטגיות לחזיוק הבטחון העצמי, כמו בסעיפים שהצגתי מעלה, ומתוך ניסיונם של ההורים.
טיפול רגשי עם הילד:
יש להתאים לילד את המטפל\ת הנכון והגישה המתאימה. מטרת הטיפול היא לתת מקום בטוח עבור הילד להתנסויות חדשות וחקירה עצמית זאת כדי לחזק את הביטחון העצמי. הקשר הטיפולי יחזק את תחושת הבטחון, וגם הטכניקות השונות: מדיטציה, דמיון מודרך(דימויים של מקומות בטוחים בחיים, חיבור לגוף), אומנויות לחימה(לימוד של תנועות והצלחה בביצוע שלהם, חיבור לדמות הלוחם הפנימי אשר נמצא בשלווה וביטחון)
לסיכום:
בטחון עצמי הינה אחת מהתחושות\רגשות המעסיקות אותנו כבני-אדם. היא גדלה ומשתנה מעודנו תינוקות ועד סוף חיינו. כאשר ילדים מתמודדים עם ביטחון עצמי נמוך אז זה יכול לבוא לידי ביטוי בצורות שונות. במידה ויש תחושה להורים שזה פוגע בקשרים הבין אישיים, או בתחושת הרווחה של הילד , אז ניתן לפנות למטפל רגשי ולבחון את המצב וצורת ההתערבות.